למה אנו מעבירים את החיממים שלנו ברמת IP66 דרך “חדר העינויים”?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טפטופי מים ישירים, ושינויי טמפרטורה קיצוניים שעלולים לגרום לרוב המכשירים להפסיק לעבוד. אנו מייצרים את המנורות שלנו על פי סטנדרטים של IP66, אך חשוב להבין שהדירוג הזה אינו מבטיח דבר בעולם האמיתי. לכן אנו מעבירים כל סדרה של מנורות דרך בדיקות של חשיפה ללחות וחום. אנו רוצים לוודא שהאטימה של המנורה תישאר יעילה גם לאחר שהלקוח מתקין אותה.
בעיית ה“נשימה”
דירוג IP66 מסייע במניעת חדירת אבק וזרמי מים בלחץ גבוה. אך פיזיקה היא דבר מורכב. כאשר הרכיב האינפרא-אדום פועל, הוא נהיה חם מאוד. המעטפת שלו מתרחבת. כאשר הרכיב נכבה, המעטפת נכנסת שוב למצבה הקודם. זה דומה לנשימה של המנורה. תהליך ההתרחבות וההתכווצות הזה יכול לגרום לחדירת לחות דרך סדקים זעירים במעטפת או במקומות בהם הכבלים נכנסים למנורה. זו דליפה איטית, אך היא עלולה להיות הרסנית. אם הלחות תגיע לטרמינלים החשמליים? פוף – הפיוז של המנורה ייהרס, או במקרה הגרוע יותר, יהיה קצר חשמלי. כדי למנוע זאת, אנו משאירים את המנורות בחדרים עם לחות גבוהה, ומפעילים אותן ומכבים אותן שוב ושוב. בצורה זו אנו מחקים שנים של שימוש בחדר אמבטיה בתוך כמה שבועות. אם יש חולשה כלשהי, אנו מגלים אותה כאן, ולא בבית של הלקוח.
זה לא קשור רק למים
האדים הם דבר מסוכן – הם נושאים אי�オンים שעלולים לפגוע במתכות. אנו משקיעים הרבה זמן בבדיקת החלקים השונים של המנורה, כדי לוודא שהחיפוי של החוטים לא נהרס כתוצאה מהלחות התמידית. אם החיפוי של הרכיב החימומי מתחיל להישחק, או אם הטרמינלים נקורים, אז אין יותר חימום. אתם משלמים על חום שאינכם באמת מקבלים.
האיזון הנכון
כאן הדברים נהיים מעט מורכבים. אתם עשויים לחשוב, “פשוט יש לאטום את המנורה טוב יותר!” אך אם נעשה את המעטפת של המנורה אטומה לחלוטין, החום לא יוכל לצאת החוצה. הוא יישאר בתוך המנורה, והרכיב החימומי יישרף מוקדם מדי. זו משימה מורכבת – עלינו למצוא את האיזון הנכון, כך שהאטימה תהיה טובה מספיק כדי למנוע חדירת אדים, אך המעטפת תהיה גמישה מספיק כדי שהמנורה תוכל לנשום ולפלוט את החום. זה דורש הרבה ניסויים, אך זו הדרך היחידה לוודא שהמנורה תחזיק מעמד לאורך זמן.